תביעות רשלנות רפואית – היבטים הלכתיים עורך דין לרשלנות רפואית

תביעות רשלנות רפואית – היבטים הלכתיים

משרדנו עוסק רבות בתחום הרשלנות הרפואית, בעיקר בפן המעשי אולם גם בפן העיוני-מוסרי. אין חולק כי רופא שהתרשל בתפקידו עלול לגרום למטופל נזקים גופניים או נפשיים קשים ביותר, ואף עלול לגרום למותו של המטופל. בהיעדר סנקציה של תשלום פיצויים, הרי שאין הרתעה מפני איכות טיפול לא סבירה ואין יכולת אפקטיבית למנוע חוסר זהירות ורשלנות, לעודד זהירות רבה בטיפול ובניתוח ולהקל ולו במעט על נזקיו של הנפגע. במהלך השנים בהם עוסק משרדנו בתחום הרשלנות הרפואית אנו עדים לנזקים החמורים הנובעים מהתנהגות בלתי סבירה של רופאים, באופן המותיר לעתים קרובות מטופלים ובני משפחותיהם בפני שוקת שבורה, כלכלית, נפשית ופיזית.

יחד עם זאת, אנו נתקלים בלא מעט מקרים, בהם מטופלים שהינם מאמינים ודתיים, אשר נפגעו באופן חמור בעקבות טיפול רפואי לקוי, נמנעים, מסיבות שונות, מלפנות לערכאות משפטיות כנגד הצוות הרפואי הרשלן ובין השאר בשל האמירה לפיה “כל מאן דעביד רחמנא – לטב עביד” וממילא, אין מה לבוא בתלונות לשליח-הרופא, כי כך ה’ רצה.

כך למעשה, נפגעים אותם מטופלים פעמיים – פעם אחת מעצם הטיפול הרפואי הלקוי והרשלן ובפעם השנייה בשל אי יכולתם לקבל פיצוי שיאפשר להם להקטין ככל הניתן את הסבל ואת הנזק הכלכלי הנובע מאותה פגיעה. במאמר קצר זה ננסה להסביר כי גם ההלכה היהודית רואה, על פי רוב, בחיוב פניה לקבלת פיצוי בשל הנזק שנגרם למטופל.

הרמב”ם (משנה תורה, חובל ומזיק, ו א) ושולחן ערוך (חושן משפט, תכא ג) קבעו כי אדם המזיק בשוגג חייב כאילו הזיק במזיד. ניתן למצוא בהלכה התייחסות מיוחדת לנזקים שנגרמים כתוצאה מטעות של אנשים שיש להם אחריות וסמכות לגבי זולתם, ובמיוחד נידונה שאלה זו ביחס לדיינים ורופאים (ר’ אנציקלופדיה תלמודית, כרך כ, ערך “טעות הדיינים”, עמ’ תצה ואילך).

אמנם יש מקום לעודד את מקצוע הרפואה, לאפשר התקדמות והתפתחות, ולא לנעול דלת בפני המעוניינים לעסוק ברפואה אולם מנגד, קיים אינטרס חברתי ברור לשעבד את הרופא לתקנות מחמירות ולעונשים משמעותיים על טעויותיו, כדי למנוע חוסר זהירות ורשלנות, לעודד זהירות רבה בטיפול ובניתוח ולפצות את הנפגעים.

יש לומר כי סוגיית רשלנות הרופא תפסה מקום מועט מאד בדיונים ההלכתיים בספרות ההלכה המקורית ובספרות השו”ת הגדולה והמקורות הראשוניים הנוגעים לרשלנות הרופא נידונו בעיקר בתוספתא (תוספתא גיטין ג יג; ב”ק ו ו; שם ט ג; מכות ב ה).

כאמור לנושא זה היבטים רבים ודעות חכמים שונות. כך למשל נאמר כי ‘שגגת הרופא כוונת הבורא’ ומשכך פטור הוא מתשלום לניזוק (ערוך השולחן, יורה דעה, סימן שלו סעיף ב; הרב שלמה גורן, דיני ישראל, כרך ז, תשל”ו, עמ’ יז ואילך).

אולם, מנגד, נאמר כי אם טעותו של הרופא שגרמה לנזק נבעה מחוסר ידע או חוסר מקצועיות של הרופא, הרי הוא חייב באחריות לנזק גם בדיני אדם (הרב חיים ישעיהו הלברסברג, מסגרת השולחן, יורה דעה סימן שלו סעיף א), ואם טעה הרופא עקב התעצלות וחוסר הבנה מספקת של מצב הדברים או שהיה רופא צעיר וחסר ניסיון ולא התייעץ עם בכירים ממנו, הרי הוא חייב בתשלום פיצוי, ככל מזיק רגיל (הרב שלמה דייכובסקי, תחומין, כרך יז, תשנ”ז, עמ’ 327 ואילך).

קיימת גם התייחסות מעניינת למקרים בהם רשלנות רפואית הינה שכיחה כיום, לצערנו, כגון בתחום הניתוחי (כירורגיה) ומתן טיפול תרופתי שגוי.

כך למשל, אם מתוך חוסר תשומת לב מספקת החליף הרופא את התרופה, ובמקום להזריק את החומר הנכון לחולה, טעה והזריק לו חומר אחר, שגרם לו נזק או שגרם למותו, הרי שהוא חייב בתשלומים ואף בגלות.. (הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו”ת ציץ אליעזר, חלק ה, קונטרס רמת רחל סימן כג; הרב יצחק יעקב ווייס, שו”ת מנחת יצחק, חלק ג, סימן קד).

הוא הדין כאשר רופא הזריק למטופל בטעות במקום לא נכון מתוך חוסר תשומת לב, וגרם בכך לנזק או חבלה כלשהם למטופל, או שהחולה מת כתוצאה מכך, הרי הוא חייב בפיצוי הנפגע (הרב וולדינברג, לעיל). כך גם במקרה בו חתך הרופא במקום שלא היה צריך לחתוך כלל, והחולה ניזוק, כי אז חייב הרופא בתשלומים (הרב שמואל וואזנר, שו”ת שבט הלוי, חלק ד, סימן קנא) וכן רופא שניתח וחתך יותר מהראוי, או שטעה בכך שלא היה צורך כלל בניתוח, ועקב כך מת החולה, הרי זו רשלנות, והרופא חייב בגלות (הרב י. מ. גינצבורג, משפטים לישראל, עמ’ שכד; הרב ש. טוירק, הדרום, כרך י, תשי”ט, עמ’ 114 ואילך).

לסיכומם של דברים – לא די בכך שסוגיית הרשלנות הרפואית כשלעצמה, מבחינה משפטית-אזרחית, הינה מורכבת וסבוכה, הרי שכשבוחנים אותה בעין ההלכה הופך המצב למורכב אף יותר.

יחד עם זאת, אין זה מומלץ למי שנפגע מרשלנות רפואית לכאורה, להותיר את עצמו ואת בני משפחתו להתמודד לבד עם ההשלכות המורכבות מאוד שיש לטיפול רפואי רשלני, הן מהפן הרפואי והן מהפן הכלכלי. סופו של יום, אין מטרת התביעה לנקום במטפלים, אלא לפצות את המטופלים שניזוקו, באופן שיוכלו להשתקם ממקרה הרשלנות הרפואית.

סופו של יום, אנו ממליצים גם לאנשים מאמינים, שההלכה היהודית מנחה אותם וקרובה לליבם, לא לוותר מראש על פנייה לדרך המשפטית, לפנות למשרדנו ולתת לצוות עורכי הדין המנוסה שלנו לבחון כל סוגיה לגופה, תוך התייחסות לפן ההלכתי, ולקבל את ההמלצה ודרך הפעולה האופטימלית מבחינתם.

אסיף המקורות ההלכתיים במאמר זה, מתבססים על דברי א. שטינברג במבוא לספר: ג. פרישטיק וא. גלרט, רשלנות רפואית בפסיקה, הוצאת כרמל ספרות משפטית, רמת גן, עמ’ ו-כא, 2000